תיכון מוסינזון
אודות מקצועות לימוד משלחות גלריות/סרטים למידה ברשת English
ביה'ס התיכון מערכת שעות ושינויים מעורבות ומצוינות חברתית רישום לתיכון למידה בחרום
הפנימיה מידע לתלמיד ולהורה עידכונים והישגים קישורים צור קשר
על האיש בן ציון
תולדות חיים
 
בן-ציון מוסינזון (גם: מוסנזון) נולד בתרל"ח, ‏26.4.1878 בעיירה אנדרייבקה, בפלך s טאבריה, בדרום רוסיה. הוא התחנך בחדר ולמד גמרא אצל מלמדים פרטיים. משנתבגר למד מדעים ושפות לועזיות וב- ‏1902 יצא עם קבוצת הצעירים הראשונה מרוסיה לברן ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה. בתקופת לימודיו היה בן-ציון מוסינזון פעיל בקרב הסטודנטים הציוניים ומנחם אושיסקין השפיע עליו לעלות לארץ בגמר לימודיו כדי שיוכל לפעול בה פעילות יישובית ותרבותית.
 
ב-‏1906 סיים בן-ציון מוסינזון את לימודיו וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. לארץ הוא עלה ב- ‏1907 והצטרף כמורה לתנ"ך אל חבר המורים בגימנסיה "הרצליה", שהיתה אז בראשית דרכה. "הוא בא לארץ ישראל להיות מחנך, אבל כשבא לא היה עדיין חינוך בארץ ישראל. היתה רק התחלה, היו גישושים, היו חיפושי דרכים. היה צורך לא רק לייצור, אלא לברוא יש מאין. הוא היה מן הראשונים. וכשבא לבנות יחד עם חבריו את בית הספר העברי התיכון. לא היה אף תג אחד, ששימש התחלה לבניין החינוך התיכון". כמורה לתנ"ך היה חדשן בגישתו והיה מן הראשונים ששילב בהוראת התנ"ך את ממצאי הארכיאולוגיה וביקורת המקרא, דבר שעורר בשעתו פולמוס חריף.

בשנים תר"פ - תרפ"ה כיהן הד"ר בן-ציון מוסינזון כיושב ראש מרכז המורים. בתפקידו זה הוא נלחם בהסתדרות הציונית על שהוציאו את תקציב החינוך מהסעיפים הפרודוקטיביים והכניסו אותו לסעיף שאינו מכניס רווחים והאשימה שבייחסה זה לתרבות האומה היא ממיטה שואה על ההסתדרות הציונית ועל הציונות. ב-‏1912 נתמנה הד"ר בן-ציון מוסינזון למנהל הגימנסיה "הרצליה" והוא כיהן בתפקיד זה עד תש"א, ‏1941 כאשר נתמנה מנהל מחלקת החינוך של כנסת ישראל. במלחמת העולם הראשונה גורש הד"ר בן-ציון מוסינזון מן הארץ על ידי השלטונות התורכים. הוא נסע לארצות הברית ופעל בה כעסקן ציוני וכנואם מעולה.
 
בגמר המלחמה שב ד"ר בן-ציון מוסינזון לארץ ולתפקידו כמנהל הגימנסיה "הרצליה" אך מדי פעם נשלח על ידי ההסתדרות הציונית וקרן היסוד לריכוזי יהודים בארצות חוץ. היה דבר היישוב בוועדים למען "חבר הלאומים" והשתתף במשא והמתן עם ממשלת המנדט בלונדון. הוא היה פעיל בקרב הזרם הדימוקרטי של הציונים הכלליים (התאחדות הציונים הכלליים, א'). השתתף בהרבה קונגרסים ציוניים והיה חבר הוועד הפועל הציוני וגם חבר נשיאות הוועד הפועל הציוני המצומצם. היה גם חבר אספת הנבחרים וחבר הוועד הלאומי ובמשך כמה שנים - גם חבר הנהלת הוועד הלאומי. שנים אחדות היה חבר מועצת עיריית תל-אביב, עיר מגוריו וזמן מה אף שימש סגן ראש העירייה. בתקופת המאבק על עבודה עברית במושבות השרון יצא עם תלמידיו למשמרת כדי להפגין את תמיכתו בפועל העברי.
 
כשנתמנה הד"ר בן-ציון מוסינזון מנהל מחלקת החינוך היה מצב המחלקה קשה, האמצעים הכספיים היו מועטים וממשלת המנדט הפעילה לחצים על מערכת החינוך העברית. גם יחסי המורים עם המחלקה היו מעורערים. על ידו סודרה "חוקת עבודה" מוסכמת שהרגיעה את הרוחות. בדיוני המחלקה הועלו על ידו הצעות לתיקונים חינוכיים שונים.
 
הד"ר בן-ציון מוסינזון נפטר בירושלים בי"ב בכסליו תש"ג, ‏21.10.1942 וגופתו נטמנה בנחלת יצחק, ליד קבר בנו דוד שנפל בימי מאורעות ‏1939 - 1936.
 
לאחר מותו יצאה לאור בהוצאת "דביר" מהדורה מורחבת של ספרו "הנביאים". על שמו נקרא המוסד החינוכי החקלאי "מוסינזון" בהוד השרון.
 
הגות חינוכית

דעותיו של הד"ר מוסינזון על הוראת התנ"ך היו באזני רבים נועזות ביותר והושמעו עליו קיטרוגים שהוא בועט כביכול במסורת ומזלזל בקדושת התנ"ך. מאידך גיסא, רבים העריצוהו על עוז רוחו ואימצו את דרכו בהוראת המקרא. בפתיחת המאמר על התנ"ך בבית הספר הסביר הד"ר בן-ציון מוסינזון את הטעמים שהביאוהו לכתיבתו:
 
"אחת השאלות היותר קשות והיותר סבוכות של החינוך העברי היא, בלי ספק, שאלת לימוד התנ"ך בבית הספר. מצד אחד מתבררת יותר ויותר הנחיצות להביא את "ספר הספרים" לתוך בית הספר לא רק בתור ספר-עזר ללימוד הלשון, הדת או דברי הימים, כי אם להניחו בייסוד החינוך של הדור הצעיר; ומהצד השני מתפתחת ההכרה, כי כמו שהוא אין הספר הזה יכול להינתן בידי ילדים, לא לפי צורתו ולא לפי תוכנו. הקיצורים הרבים והכריסטומתיות התנכיות השונות, שהתפשטו בעת האחרונה וחדרו אפילו לבתי הספר של החרדים, מראים עד כמה עמוק היכתה כבר הכרה זו את שורשיה, אולם עד כמה עוד לא נפתרה השאלה וגם לא הסתמנו דרכי פתרונה: כל מלקט ומקצר בורר לו דרך לעצמו, והרי הוא מקלט ומקצר לפי טעמו והבנתו, בלי שיטה קבועה ובלי סדר הגיוני. כדי לגשת אל בירור שאלה זו נחוץ להגדיר מראש את מהות התנ"ך ואת המטרה, שאליה שואפים אנחנו, בהביאנו אתו לתוך בית הספר; צריך, מלבד זאת, לראות עד כמה בכלל מסוגל ספר זה לשמש בתור ספר-לימוד, ורק אז נוכל לדון על האופן והשיטה, שעל פיהם אפשר ללמדהו את הילדים".
 
את המאמר סיכם הד"ר מוסינזון כדלהלן: "יודע אנוכי שמאמרי זה יעורר התקוממות והתמרמרות. "ביקורת המקרא עלינו!" - יקראו רבים; "והביקורת היא ילידת הגויים" יוסיפו אחדים; "ואולי טובה היא הביקורת, כשהיא לעצמה אבל אין לה מקום בבית הספר לילדים הקטנים" יאמרו אחרים. אומנם כן, הביקורת היא בידי הגויים וזהו חסרונה הגדול, אולם גם חרפתנו הגדולה. החוקרים הנוצרים הם בלי ספק משוחדים על ידי משפטים קדומים, שהם משפיעים על ביקורתם, אולם לבטל את הביקורת הזאת ביטול גמור אי אפשר. למרות כל חסרונותיה חקרה ביקורת המקרא הרבה גם בלשון המקרא, גם בצורות השיר העברי, גם בכל מקצועות העזר הנחוצים ללימוד המיקרא, כמו דברי ימי ישראל והעמים מסביב, תולדות האמונות והדעות ועוד. החקירות האלה יצרו בסיס, שעליו יכולים אנחנו כעת לבנות, ובניינו בוודאי שונה יהיה מבניינם הם.
 
באמת גם אנוכי לא דברתי על אודות לימוד ביקורת המקרא בבית הספר לילדים, כי אם על מקרא מבוקר, שצריך לתת בידם. אם הילד לומד תנ"ך על פי כריסטומתיה, הלא אחת היא לו באיזה אופן נסדרה, ולא יאבד מאומה מקדושתה אם תהייה מסודרה על פי שיטה מסויימת, ואם הביאור לא יהיה מבולבל ומלא דרוש, כי אם על יסודות ההתפתחות ההיסטורית. וגם כשהילד לומד מספר התנ"ך, והמורה מוציא לפעמים פרשה זו או אחרת וזה הלא מוכרח! אחת היא לו איזה פרשה תוצא.
 
לספר לא יבולע על ידי זה כלל וכלל, והלימוד יקבל צורה אחרת לגמרי ויביא לידי תוצאות אחרות יותר רצויות. ולכן נחוצה לו למורה הביקורת, למען ידע מה ללמד ואיך ללמד תלמידיו, בשביל לחנך אותם יסודות התנ"ך ולא רק להלעיט אותם מספר פרקים ממנו.
 
ואנוכי, לא השאיפה לחידושים והחפץ לפרוץ נדרים הביאוני לידי מסקנותי אלה, כי אם ההכרה הברורה, שאם חפצים אנחנו לשמור את התנ"ך בשביל הדורות הבאים ואת הדורות הבאים בשביל התנ"ך, צריכים אנחנו לשנות את לימודו בבית הספר מן הייסוד ולהתאימו אל יתר הלימודים. הילדים, שבילו את רוב ימיהם בחדר בתוך הסביבה של הספרות התלמודית הרבנית וגם את התנ"ך למדו שם בצורה שקיבל תחת השפעת ספרות זו לא הרגישו שום ניגוד בינו ובין החיים, בינו ובין הלימודים האחרים, ותהי הרמוניה שלמה בכל.
 
הרושם הזה חי בלב משכילינו בשעה שהם מדברים על התנ"ך בבית הספר ועל השפעתו אז. לא כן ילדי דורנו: הם חיים בסביבה אחרת לגמרי, וסביבה זו זרה ומוזרה היא לתנ"ך, ואם היום נלמד אותו על פי השיטה הקודמת, הרי הוא יוצא מכלל יתר הלימודים ונידחה מפניהם. זהו סוד אובדן כוחו של התנ"ך לפעול על לב הצעירים, כמו שפעל עד עתה: לא הוא נשתנה, אלא החיים נשתנו, ובית הספר, שבא במקום החדר, לא מצא עוד את הצורה הנאותה להביא את התנ"ך אל לב חניכיו, כמו שעשה זאת החדר.
 
צעירינו הולכים מאתנו לבלי שוב עוד. כרמי זרים הם נוטרים. פרחים זרים מרהיבים את עיניהם, בכל האוניברסיטאות אפשר לראות צעירים עברים למאות רצים לשמוע קריאות על דבר הספריות הרומית והיוונית, רק לא העברית, משום שמימי ילדותם נשאר בהם רושם של איזה דבר בטלני, שלמדוהו בצורה זרה לכל מה שלמדו אחרי כן, ועל כן אינם רוצים עוד לבטל בשבילו את זמנם. מעטים ישנם שקדוש ומרום ונושא נשאר להם התנ"ך" אבל בלי השפעה על חייהם.
 
נביא את התנ"ך אל בית הספר בצורתו האמיתית בתור ראי ההתפתחות של עם שלם; נראה לבנינו את היופי החיצוני, את התוכן העמוק של ספר-הספרים; נעביר לפניהם את המלחמה הגדולה שנלחם עמנו בשביל דיעותיו וקנייניו הרוחניים, כמו בשביל קיומו הגשמי בין העמים וייחס אחר לגמרי לספר יוולד בלב בני הנעורים שלנו. צריך רק לדעת איך לקרוא אותו. נביאהו בצורה הנאותה לבית הספר, והוא יהיה לעמוד משען חדש בתוך ההתמוטטות הכללית של מוסדות חיינו; יונח הוא בייסוד חינוך ילדינו. ואז לא יפנו צעירינו עורף לעמם, ודור חדש יקום, דור בריא וחזק, דור שואף לתחייה, דור אוהב עמו וארצו - דור עברי."